נתחיל מהסוף: רשת היא התארגנות של מלא אנשים כמוך שגרים סביבך. היא מאפשרת לאנשים ליזום וליצור את הדברים שהיו רוצים שיהיו להם בסביבת החיים שלהם, ולאחרים ליהנות מאותם הדברים בדיוק. אבל למה צריך רשת?
לפני כמה שנים הבנו שמשהו לא עובד טוב. מלא אנשים גרים בערים. למעשה יותר מ-90% מהאנשים בארץ גרים בעיר כלשהי. ואנחנו רק בשנות ה-20 – מה יהיה פה בשנת 2050? והערים האלו – אלה לא הערים של פעם שכולם הכירו את כולם בשכונה. אלו ערים שאתה לא מפסיק להרגיש בהם את הריחוק, הניכור. או יותר נכון מרגיש – אם אתה מודע לזה – שחסר לך איזשהו ביחד. חסרים חיבורים. רישות חברתי שעושה את המקום שאתה גר בו ליותר טוב.
פה בדיוק נכנסת לתמונה הרשת.
כבר כמה שנים טובות אנחנו שוברים את הראש על העניין הזה, והתובנה המרכזית שהגענו אליה היא שצריך להתחיל בקטן ולייצר ניסוי במציאות, ניסוי שינסה ליצור איזו צורה חדשה, צורת חיים דומה למה שאנחנו מכירים אך גם כזאת שמשנה את הדברים שמפריעים לנו בעיר.שתהיה קהילתית, אבל לא חונקת; שתאפשר לכולם להצטרף פנימה בקלות, אבל גם לצעוד אחורה כשמרגיש נכון; שתיתן בטחון ורשת חברתית במציאות, אבל בלי לפגוע בחופש של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה.
ומה שהכי יפה ברשת – זה שהיא מתגמשת ומתפתחת יחד עם שינויי הסטטוס בחיים שלנו – המקצועיים, הזוגיים והמשפחתיים.
כשאנחנו רווקים (או כמו שאנחנו קוראים לזה: Sink/Dink, ראשי תיבות של Single/Double Income, No Kids) – היא יודעת לעטוף אותנו בחבר’ה צעירים, מקומות בילוי, לייצר מפגשים ספונטניים שמחברים בין אנשים בסטטוס החיים המיוחד הזה ולמצוא שותפים לרעיונות משוגעים.
כשאנחנו הורים טריים – היא יודעת להקיף אותנו במשפחות צעירות, לתת לנו פתרונות לבילוי עם הילדים אחר הצהריים, לתמוך באיסוף הילדים מהמסגרות וליצור ביחד את הפתרונות עבורנו, בדיוק כמו שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים.
הרשת מבוססת על ההבנה שמצד אחד כל אחת ואחד מאיתנו מונעים מתוך מוטיבציות פנימיות ועמוקות, הצרכים האישיים ה”אגואיסטיים” שלנו, ומצד שני הצרכים האלה יכולים להויות המנוע הכי טוב לשינוי חברתי-קהילתי במקום שאני חי בו, להשפעה על המקום שסביבי.
אנחנו קוראים לזה “אלגואיזם” – לדאוג לעצמנו, ועל הדרך לעשות טוב גם לאחרים.