אוקיי, היה אירוע מוצלח. הגיעו 50 או 150 או 300 איש, לא משנה. ברור שההשתתפות החד-פעמית שלהם באירוע לא הופכת אותם לקהילה שהייתם רוצים לחיות בה, אבל זו התחלה טובה.
זכרתם לאסוף את פרטי הקשר של כולם? יופי. הוסיפו אותם לרשימת תפוצה במייל ולקבוצת פייסבוק (ב”הרשת: באר שבע” קראו לה “אנשי הרשת”, אבל אתם יכולים לקרוא לה איך שתרצו), פרסמו תמונות מאירוע הפתיחה, וצרו שיח על האירוע הבא.
אם האירוע הראשון היה מוצלח, זו לא תהיה בעיה. אתם רוצים שתהיה עקביות: אירוע פעם בחודש-חודש וחצי (חודשיים לכל היותר). כך אנשים יבינו שיש כאן איזו תנועה חדשה, משהו שהגיע כדי להישאר.
אבל, וזה אבל גדול, אירועים זה לא מספיק. אירועים הם נקודתיים, תחומים בזמן, “פיקים”, וקהילה תמיד תהיה בנויה מהרבה מאוד… שגרה.
שגרה של קהילה
רוברט אקסלרוד, מהמפתחים הראשונים של “דילמת האסיר” ניסח את החוק השלישי של הרשתות החברתיות: “דרגת האמון בין בני אדם היא פונקציה ישירה של מספר סבבי התקשורת ביניהם”. כלומר, למרות שנראה לנו שמאוד חשובה איכות התקשורת בין החברים בקהילה, הכמות חשובה אפילו יותר. במילים אחרות: רוצים לבנות אמון בין החברים בקהילה? תפגישו אותם, ואז שוב, ושוב ושוב ושוב. או בקיצור – צרו שגרה.
התקשורת השוטפת נחלקת לשני סוגים עיקריים: תקשורת אופליין (פנים אל פנים) ותקשורת אונליין (דרך פלטפורמה דיגיטלית). כל סוג תקשורת הוא תחום מקצועי נפרד, ולמרות שלהבניית הרשת יש עקרונות הפעלה דומים בשני המקרים, הטכניקות ליישום יהיו שונות בתכלית.
שגרת אופליין
מה שיהפוך את הקהל שהצלחתם לאסוף לקהילה זו שגרה קבועה וצפויה של פעילות (נקרא לכל סוג של פעילות ‘ליין’). את הליינים לא אתם צריכים להפיק כמובן– אלא הקהילה והאנשים שבה – אבל התפקיד שלכם הוא לספק להם את הפלטפורמה הכי נוחה שאפשר: חיבור לאנשים באזור, מציאת שותפים לרעיונות, פתיחת דלתות ברשות המקומית.
אז איך יוצרים שגרת אופליין?
השתמשו בקשרים שנוצרים באירועים ומנפו אותם. זוכרים שחיפשתם את ה-Doerים, את בעלי התשוקה, את הקונקטורים (או ההאבים) שמחוברים לכולם? צרו איתם קשר. תנו להם יחס חם, ספרו להם שאהבתם מאוד לראות אותם ולעבוד איתם, ספרו על התנועה הגדולה שאתם מנסים ליצור ושאלו איך הם רואים את עצמם בפנים. הבינו מה האינטרסים שלהם ואיך הם מצטלבים עם שלכם ועם הליין העתידי. השתמשו בקונספט של אלגואיזם– חשבו איך היוזמה עונה על צורך או רצון אישי של היזם ואיך היא משתלבת עם אינטרסים של הקהילה הרחבה.
צרו לוח אירועים מקומי בגוגל קלנדר עם הרשאות לכל חברי הקהילה, כך שיוכלו להוסיף לו אירועים. את הלוח אפשר לחלק לשלוש קטגוריות (בצבעים שונים):
“שלנו”: אירועי המגנט והליינים שאתם מתכללים
“משלנו”: התארגנויות עצמאיות של חברי הקהילה
“ברוחנו”: התרחשויות, התארגנויות ופעילויות באזור,שמתאימות לערכי הקהילה
מפו את האזור. בתחילת שנות התשעים שני בחורים צעירים, ג’ון מקנייט וג’ון קרצמן, חוללו מהפך קטן בעולם בינוי הקהילות כשהציגו את גישת Asset-Based Community Development (או בקיצור: ABCD). מבלי להיכנס יותר מדי לתאוריה, הטענה העיקרית שלהם היא שיש הרבה יותר היגיון בהתבססות על מה שיש לקהילה (נכסים) במקום על מה שאין לה (צרכים). הם יצרו דיאגרמה שימושית שיכולה לעזור מאוד למפות את הנכסים של הקהילה (מיפוי קהילתי חשוב לא רק לצרכים פרקטיים – זה גם תרגיל כיפי ומחבר).
מפת המשאבים הקהילתיים של McKnight &Kretzman
שגרת אונליין
תחום ניהול הקהילות הווירטואליות תופס תאוצה בשנים האחרונות, כמקצוע וכתחום התמחות בפני עצמו. יש כבר כמה קהילות דיגיטליות שיכולות לתמוך בכם בניהול הקהילה אונליין ואופליין, ואפילו כמה קורסים המיועדים למי שרוצה להתמקצע בתחום. הביקורת העיקרית שמופנית כלפי המקצוע החדש היא שהגדרה של קבוצת פייסבוק כקהילה מצמצמת את המושג המקורי של קהילה ופוגעת בו. אבל אם מניחים את הביקורת (המוצדקת כשלעצמה) בצד, יש הרבה מה ללמוד מתחום הקהילות הווירטואליות שיכול לשמש אותנו ולתמוך בנו בתהליך הקמת הרשת הקהילתית שלנו.
כמה מסקנות פרקטיות וטיפים שאספנו לאורך השנים:
- האונליין והאופליין צריכים להשתלב זה בזה בלולאות משוב (פידבק). הפרסומים אונליין צריכים להיות מלווים בקריאה לפעולה אופליין, לעיתים בצורה גלויה ולעיתים בצורה סמויה; מפגשים ואירועים אופליין ילוו תמיד בקריאה להצטרף לפעילות אונליין– לרשימות התפוצה, לקבוצות הפייסבוק או ללוח האירועים הקהילתי.
- היכרות של האלגוריתמים והעקרונות שבבסיסן של פלטפורמות אונליין שווה זהב. פייסבוק, לדוגמה, מאוד לא אוהב שמצרפים בפוסט לינקים שמושכים את המשתמשים החוצה מפייסבוק. אם אתם חייבים לצרף לינק חיצוני, עדיף לעשות את זה בתגובה הראשונה ולא בגוף הפוסט. ולעולם לא לפרסם פוסט שיש בו רק טקסט; תמיד להוסיף תמונה.
- מועד הפרסום חשוב במיוחד. כשהחלפנו את מועד הפצת הניוזלטר מיום שישי ליום ראשון, הכפלנו את אחוזי הפתיחה של המייל. עם הזמן גילינו שעבורנו, עדיף תמיד לפרסם אירועים בשעות 12:00-11:00 או 18:00-17:00. אלה לא בהכרח הזמנים הנכונים לכולם –תתנסו ותבחנו את ההשפעה שלהם על ההיענות (אחוזי פתיחה של המייל,לחיצה על קישורים).
- אתם רוצים שכמה שיותר אנשים יגיבו לפוסט. אל תסתפקו בלבקש מאנשים להגיב לפוסט, הוא צריך אשכרה לעניין אותם מספיק כדי למשוך תגובה שמגיעה מהלב.
- יש פלטפורמות שכולם כבר נמצאים בהן ובהן כדאי להתחיל לפעול –פייסבוק, אימייל, אינסטגרם (ולקבוצות פעולה ספציפיות –ווטסאפ). אם אתם מחליטים להתרחב לפלטפורמה נוספת, עשו זאת בזהירות ורק אם אתם בטוחים בנחיצותה, כי כל כישלון בהטמעה של פלטפורמה חדשה פוגע באמון של המשתמשים, ועלול להתנקם בכם כשתנסו להטמיע את הפלטפורמה הבאה. לנו לקח יותר משנה עד שהצלחנו להטמיע את ingroups, וגם זה דרש הרבה מאמץ ועקביות.
מקהילה לקהילה יוצרת
עד עכשיו דיברנו רק על אחד משני הצירים שבהם עוסקת הרשת, ציר השייכות, או: איך גורמים לאנשים להרגיש חלק מתנועה גדולה יותר. אבל לרשת יש עוד ציר חשוב לא פחות, ציר ההשפעה, שעוסק בשאלה “איך גורמים לאנשים להיות חלק ביצירת התנועה”. ציר השייכות וההשפעה יוצרים מעגל פידבק מאוד חיובי: ככל שאדם מרגיש יותר חלק ממשהו יש לו צורך גדול יותר להשפיע עליו, וככל שהוא משפיע עליו יותר הוא מרגיש חלק יותר משמעותי ממנו.
אם ככה, איך מביאים אנשים להיות גורם שמשפיע על הקהילה ועל העיר? כמובן שאין לשאלה הזו תשובה חד משמעית, אבל הנה כמה עקרונות מנחים שיכולים לתמוך בתהליך:
השתתפותיות: “אנחנו נותנים את המסגרת, אתם מביאים את התוכן”
בכל מפגש, אירוע או תוכן, חשבו איך אתם מספקים את הפלטפורמה שמאפשרת לאנשים ליצוק את עצמם לתוכה.
לדוגמה: אם אתם מתכננים שיהיה אוכל במפגש, במקום להביא את הכל בעצמכם (מלא לוגיסטיקה עבורכם) או שכל אחד יביא מה שהוא רוצה (ואז אין תיאום), תקבעו את המסגרת, לדוגמה “ארוחת טורטיות” – ותנו לכל אחד להתפרע עם המילויים, הממרחים והתוספות שמתאים לו להביא.
שיתופיות: “לתת קצת, לקבל המון”
לכולנו, לכל אדם ואדם, יש חפצים שבהם הוא לא משתמש, מחשבות ורעיונות, נסיון ויכולות שצברנו לאורך הדרך. העיקרון הוא פשוט: אם כל אחד ישתף קצת ממה שיש לו אז לכל אחד יהיה המון לקבל מכל השאר.
לדוגמה: חוג קח תן עושה את זה נהדר עם ידע ויכולות, כלבויניק דור-טו-דור עם כלי עבודה וגינון, Offline Tel-Aviv עם המרחב הפרטי, ומתנות – הקבוצה הדרומית עם שלל חפצים.
אלגואיזם (אגואיזם + אלטרואיזם): “לעשות בשביל עצמי ואז לשתף את כל השאר”
לכל אחד יש רצונות וצרכים שונים, וכשהם לא נענים אז הם יוצרים מוטיבציה והנעה ליצירת שינוי. אז אם כבר יש לנו את המוטיבציה ואנחנו יוצרים שינוי, למה שלא נשתף אותו עם כל השאר?
לדוגמה: חבורה של הנדי-מנים והנדי-וומניות התאגדו מתוך ההבנה שהם זקוקים למרחב בו יוכלו לעבוד עם כלי עבודה גדולים שהם לא יכולים להחזיק בעצמם. התוצאה? הנגריה הקהילתית אליה יכולים להגיע כל תושבי העיר לעבוד בעץ.